סיור משוררות – כותבות הכל במכחול

אלזה לסקר שילר, רחל, לאה גולדברג, זלדה ויונה וולך הן גיבורות הסיור כותבות הכול במכחול. שכונת שערי חסד הציורית ושכונת רחביה היפה הן הרקע לסיור מרגש בעקבות חמש המשוררות שכולן ציירו, היו בירושלים וירושלים הייתה בשירתן.
אלזה לסקר שילר היהודיה נחשבת כיום לגדולה במשוררות גרמניה. רחל חיפשה אהבה בירושלים. לאה גולדברג הייתה יוצרת רבת פנים. זלדה הייתה משוררת פורצת דרך ברחוב החרדי. יונה וולך נודעה כאכספרסיוניסטית ונועזת.
את כולן "נפגוש" בטיול מרגש זה.          חזרה לעמוד הקודם

אלזה לסקר שילר, משוררת יהודיה ילידת אלברפלד (וופרטאל) בגרמניה, 1869, מהמשוררות הנחקרות ביותר בגרמניה בימינו. אלזה לסקר שילר (אל"ש) פירסמה 23 ספרי שירה וכן מחזות. אל"ש כתבה בגרמנית, חלק משיריה תורגמו לעברית על ידי נתן זך ויהודה עמיחי. אל"ש כתבה על דמויות מקראיות בלשון אכספרסיבית, שנתן זך אמר עליה כי למרות שהיא נראית פשוטה ואולי בשל כך, היא קשה לתרגום. אל"ש הייתה בישראל שלוש פעמים, בפעם האחרונה חייה בירושלים בין השנים 1937 עד מותה ב-1945. בגרמניה היא זכתה בפרס היוקרתי קלייסט "על תרומתה האל-מותית לשירה הגרמנית" (כך בלשון הנימוק למתן הפרס). דמות ססגונית באורח חייה האוונגרדיים, בלבושה ובהתנהגותה, שלא הייתה קונבנציונאלית באירופה של ראשית המאה ה-20 (אהבה חופשית, תלבושות אקסטרווגנטיות, תספורת קצוצה) ודמות טראגית, שכלה את בנה יחידה, נאלצה לברוח מגרמניה ואחר כך גם משווייץ בתקופת שלטון הנאצים, ובירושלים התהלכה בודדה ברחובות העיר ונחשבה "עוף מוזר". יחד עם זאת, זכתה אלזה להכרה של עולי גרמניה שוחרי תרבות כהוגו ברגמן, מרטין בובר, עגנון, זלמן שוקן ואחרים, שהוקירו את כשרונותיה ואף דאגו לה בחיי היום-יום. בסיור משוררות נלך בעקבותיה ברחובות שהסתובבה בהם, ונראה היכן חלמה על אהבות חדשות, היכן פגשה אנשים שהכירה והיכן הופיעה בערבי קריאה מרגשים בפני אותם אנשים שאהבה ושהוקירו אותה.
 עוד על סיור אלזה לסקר שילר - "הברבור השחור".

רחל (בלובשטיין) (20.9.1890-16.4.1931) נולדה בסרטוב שברוסיה למשפחה אמידה, החלה לכתוב שירים בגיל צעיר מאד. ב-1909, לאחר שסיימה לימודי ציור בקייב, נסעה עם אחותה לטייל באיטליה, אך במקום זה הן באו לביקור בארץ ישראל ונשארו – תחילה ברחובות, שם שימשה רחל כגננת והכירה את נקדימון אלטשולר ולאחר מכן ב"חוות העלמות" של חנה מייזל בכנרת, שם הכירה את ברל כצנלסון, אהרון דויד גורדון וזלמן שז"ר שהשפיעו רבות על חייה ולהם הקדישה מספר שירים. לאחר לימודי אגרונומיה בטולוז שבצרפת, שבה לארץ, על האנייה רוסלן, והתיישבה בדגניה, אותה נאלצה לעזוב כשהתגלתה בה מחלת השחפת. נדדה בין צפת, ירושלים ותל אביב, שם נפטרה בודדה, לאחר שנלקחה, לבקשתה, לרחובות כדי להפרד מנקדימון אלטשולר – אהבתה הראשונה בארץ. בטיול בעקבות המשוררות נלך לאתרים הקשורים לחייה בעיר ונספר על מעשיה שם.

לאה גולדברג (29.5.1911-15.1.1970) נולדה בקובנה, למדה פילוסופיה ושפות שמיות ואת הדוקטורט שלה עשתה על הניב השומרוני. עלתה לארץ עם אימה ב-1935 וגרה בתל אביב. מאחר שאביה ודודה היו חולים במחלת נפש החליטה לא להינשא, כדי לא להעביר את המחלה התורשתית. כשקיבלה משרה קבועה בחוג לספרות משווה באוניברסיטה העברית, עברה לירושלים ב-1950 וגרה שם עד מותה. סופרת לילדים ולמבוגרים, מתרגמת, משוררת, מסאית ומורה. שיריה מהמולחנים ביותר, דבר שגרם לה נחת, אך הרגישה שנעשה לה עוול – חיה בעולם של גברים, לכן נלחמה כל חייה. עברו שנים רבות עד שזכתה בפרופסורה ובהכרה הממימסדית – פרס ישראל – בו זכתה רק לאחר מותה. אף שנחשבת ישראלית מאוד, לאה גלדברג היא משוררת בעלת "דו שורש" כהגדרת יעקב בסר: שורש אחד נטוע בליטא ("מכורה שלי") והאחר – בארץ ("בארץ אהבתי"). בטיול משוררות הולכים לביתה, שם גם לימדה קבוצות נבחרות בהם תלמידיה דליה רביקוביץ, שלמה צוקר ויהודה עמיחי, ולבית אחת מאהבותיה הגדולות: אברהם בן יצחק - סונה.

זלדה (שניאורסון-מישקובסקי) (16.6.1914-28.4.1984) נולדה ביקטרינוסלב שבאוקראינה למשפחת רבנים חשובה (הרבי מלובביץ' הוא בן דודה). עלתה לארץ בגיל 11 עם הוריה וסבה וזמן קצר לאחר עלייתם הלכו אביה וסבה לעולמם. גרה רוב ימיה עם אימה בשכונת כרם אברהם בירושלים, ולאחר נישואיה גם עם בעלה – חיים מישקובסקי, שהיה בוגר ישיבת חברון ופקיד במשרד רואי חשבון. זלדה כתבה שירים ואף ציירה מגיל צעיר, את שיריה הראשונים פירסמה "בדבר הפועלת". את ספרה הראשון פירסמה רק לאחר מות אימה. בסיור משוררות נבקר בשכונה שגרה בה שלוש פעמים בחייה – שכונת שערי חסד. נראה את הבית שגרה בו ונשמע משיריה. זלדה התפרנסה מהוראה עד לנישואיה, ותלמידה המפורסם ביותר היה עמוס עוז, שאף כתב על כך ברומן "סיפור על אהבה וחושך".
 עוד על סיור עמוס עוז.

יונה וולך (10.6.1944-26.9.1985) נולדה בקריית אונו כשזו הייתה עדיין כפר. היא גדלה ברחוב מיכאל וולך, שנקרא על שם אביה שנהרג כשהייתה בת ארבע, דבר שהשפיע מאד על חייה ועל שירתה. יוצרים צעירים אוהבים להלחין את שיריה האכספרסיוניסטים והיא אהובה על צעירים. אילן וירצבורג ושמעון גלבץ העלו מופע משיריה בשם "בציר טוב" ויונה וולך אף השתתפה וקראה משיריה. על אף חייה הקצרים שנקטעו בשל מחלת הסרטן, הספיקה לפרסם תשעה ספרי שירה. ביוגרפיה על חייה כתב יגאל סרנה. בירושלים חייה יונה וולך רק תקופה קצרה. בטיול משוררות בירושלים נספר על תקופה זו ונעבור במקום שיונה וולך אהבה יותר מכול.

שערי חסד – הוקמה ב-1907 כשכונה מודרנית ל"מתנגדים". השכונה הוקמה ביזמת נפתלי צבי פורוש ואביו, ר' שלמה זלמן פורוש, ונקראה על שם הגמ"ח שהקים האב ב-1870. בסיור משוררות נראה את השכונה המשנה היום את המראה שלה, אך עדיין שומרת על חן העבר. נעבור ליד בית המדרש הגר"א ונראה את שעון השמש שיצר משה שפירא, יהודי חרדי חובב אסטרונומיה שעשה שעוני שמש מיוחדים ומדוייקים. הסופר חיים באר מספר על משה שפירא בספרו "חבלים". אבי הדמות המרכזית בספר נוסע לפתח תקווה כדי לשכנע את משה שפירא לבוא לירושלים ולתקן את שעון השמש בבית כנסת "זהרי חמה" ברחוב יפו, אך לא מצליח כי משה שפירא זוכר שהבריטים רוצים כי יעלה להר הבית לתקן שם שעונים שניזוקו. לא עוזרות ההפצרות וגם ההבטחה שהבריטים כבר עזבו את הארץ... בשכונת שערי חסד נראה את הבתים המקוריים ואת בורות המים, וגם את הבתים שבנו עולים חדשים חרדיים מארצות הרווחה שבאו בשנים האחרונות לאזור. באזור זה יפה לטייל בחג החנוכה ולראות את החנוכיות המוצבות מחוץ לבתים לפירסום הנס.  עוד על סיור חנוכיות.

רחביה – שכונת גנים שנוסדה בתקופת המנדט ותושביה היו שמנה וסלתה של העיר, בהם מנהיגי הישוב כמו הנשיא יצחק בן-צבי ורעייתו – רחל ינאית, ד"ר מנחם אוסישקין – ראש הקרן הקיימת, ד"ר ארתור רופין – ראש מחלקת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית, אנשי רוח כפרופ' הוגו ברגמן – מקים הספרייה הלאומית והרקטור הראשון של האוניברסיטה העברית, פרופ' גרשום שלום הקבליסט, המשורר אברהם בן-יצחק סונה והפרופ' ארנסט סימון. חלק מהם היו בקשרים עם כמה מהמשוררות, ובטיול בעקבות משוררות נספר על קשרים אלה.

חזרה לעמוד הקודם