סיור יוסי בנאי – טיול במחוזות ילדותו

הטיול בעקבות יוסי בנאי ומשפחתו הוא סיור של זיכרונות וגעגועים ("אדם ללא זיכרונות הוא עני מרוד") משובץ בקטעי קריאה ושירים, במסלול הילדות של יוסי בנאי ממרכז העיר לביתו בשוק מחנה יהודה, דרך אתרים המוכרים משיריו ומספריו: נחלאות, בית ספר אליאנס, אזור נחלת שבעה - ביתו של אברהם סוראמלו, בית הדפוס שעבד בו, בתי הקולנוע שאהב - קולנוע ציון קולנוע עדן וקולנוע רקס ועוד...

    חזרה לעמוד הקודם

יוסי בנאי, חתן פרס ישראל, הוא מגדולי האמנים במדינה - שחקן תיאטרון וקולנוע, זמר, במאי, כותב פזמונים ומערכונים ושנסונר ברוך כשרונות. יוסי בנאי נולד בירושלים ב-1932 ובה גדל.
בטיול נבקר בביתו בשוק מחנה יהודה ברחוב האגס אחד – בית בן שני חדרים שגרו בו עשר נפשות. בית דל אך אהוב כל-כך על יוסי בנאי. על הבית ברחוב האגס אחד שר אהוד בנאי, אחד מהאמנים הרבים של המשפחה (אהוד כמו גם יובל בנאי, גברי בנאי, אורנה בנאי, אבייתר בנאי ומאיר בנאי הם רק חלק מן האמנים שיצאו ממשפחת בנאי). אנשי ירושלים ובעיקר אנשי שוק מחנה יהודה ושכונות הנחלאות שבאזור השוק שימשו השראה למערכונים שיוסי בנאי ואחיו חיברו ושיוסי הציג כבר בימי ילדותו בפני חבריו בהם סימון ומואיז הקטן.
בסיור נטייל בנחלאות – אזור המשחקים, המקום שקרוביו וחבריו גרו בו. נלך גם לבית ספר אליאנס שאליו הלך בלי רצון. כדבריו: "עם ילקוט מרופט הולך לבית ספר שנוא". יוסי בנאי למד בבית ספר רק שש שנים, אך היה בעל השכלה נרחבת וטעם אמנותי משובח. הוא כתב שירים, מערכונים וספרים למבוגרים ולילדים. בספר "כשאמא הייתה מלכה – סיפורים לא ארוכים בשורות קצרות", שירים המספרים על ילדותו בירושלים, שירים רבים על שוק מחנה יהודה ואנשיו, על בתי הקולנוע שאהב, על בית ספר אליאנס שלמד בו ועל מקומות רבים נוספים. בספרו "מכתבים ברוח" כתב יוסי בנאי מכתבים לאנשים שהשפיעו על חייו ושאינם עוד בחיים בהם סבו, אימו ושחקנים ובמאים כחנוך לוין, שייק'ה אופיר וג'ורג' ברסאנס שמהם הושפע ומהם למד רבות.
נלך גם לבית הדפוס שעבד בו אחרי שעזב את בית הספר ולבתי הקולנוע – ציון, רקס שאהב, כי בסרטים יכול היה לשכוח את קשיי היום-יום ו"לעוף דרך המסך על כנפי הדמיון".
כפי שאומר הסופר חיים באר: בירושלים הולכים בעקבות ה"אין", אך בסיור בעקבות יוסי בנאי הסיפורים והשירים של היוצר הגדול מחיים את העבר ונותנים ל"אין" תכנים, צבע וצורה.
יוסי בנאי נפטר ב-11 במאי 2006 והותיר אחריו חלל עצום שאיש לא יכול למלא.


מהאתרים בסיור יוסי בנאי:

שוק מחנה יהודה
המקום אותו הכיר יוסי בנאי יותר מכל היה אזור השוק. ברחובות השוק העמיד בילדותו לא פעם ארגז עץ וחבריו – סימון, מואיז, רחמים טייארה ואחרים ישבו מסביב ושתו בצמא את מילות ההצגות שאחיו חיברו בבית ושהוא הציג לילדים. אותם ילדים היו הראשונים שהכירו בכישרונו המבורך של יוסי. יוסי כתב על הרבה מטיפוסי השוק, על עזורה שבישל על פתיליות ועל עזורה מוכר המיצים, על הגמד מהשוק העיראקי, על שועה שמכר ביסקוויטים שבורים ועל אחרים. בתוך השוק, ברחוב האגס, הקרוי היום על שם סבו, אליהו בנאי, הייתה חנות הירקות של הסב ושל האב. שם גם היה בית המשפחה. בית קטן ודל, אך מלא חום, אהבה וסיפורים. בית המוכיח פעם נוספת שאין צורך בעושר כדי לגדל ילדים מוצלחים ומוכשרים.
 עוד על סיור בשוק מחנה יהודה

נחלאות ו"גן התות" בשכונת אוהל משה
בשיר "אני וסימון ומואיז הקטן" מספר יוסי שלאחר שבגר ועזב את העיר היה חוזר מידי פעם "אל השכונה, אל עץ התות". בשכונת אוהל משה, הידועה מהמחזה המצליח "בוסתן ספרדי" שכתב הנשיא החמישי יצחק נבון, יש גינה עם עצי תות, כמו בהרבה משכונות ירושלים. אל גינה זו נקשר עץ התות עליו שר יוסי בנאי ורבים באים לפקוד את הגינה בגלל השיר ובגלל המחזה של יצחק נבון. העץ שיוסי בנאי שר עליו עמד במורד רחוב אגריפס ולא כאן, אך גם הוא... נכרת מזמן ולא קיים היום. ראוי להזכיר שיוסי בנאי השתתף במחזה "בוסתן ספרדי", ושאחיו, יעקוב היה חבר ילדות של הנשיא יצחק נבון שגר בשכונת אוהל משה, קרוב לבית משפחת בנאי.
 עוד על סיור בנחלאות

נחלת שבעה
בנחלת שבעה שכנו ביתו של סוראמלו ו"מרתפי סוראמלו". אחד האנשים האהובים על יוסי בנאי היה אברהם ג'נאשבילי, שכינויו היה "סוראמלו". יוסי לא הסתפק רק בשיר עליו שהשמיע בתכנית "אני וסימון ומואיז הקטן", אלא העלה ערב שלם בשם: "שובו של הסוראמלו". בערב זה הוא סיפר על הגרוזיני הראשון המפורסם בירושלים שהסתובב ברחובות עם חליפה מפוספסת, בכיס אחד שקדים ובאחר מלח. לכל מכר שנקרה בדרכו היה מציע כיבוד ואגב כך מספר לו סיפור. "מרתף סוראמלו" היה מקום עבודתו האהוב. היה זה שילוב של בר, מועדון קלפים ומקום שהופיעו בו אמנים צעירים, בהם בני משפחת בנאי, אורי זהר, רבקה מיכאלי וגם – דן בן אמוץ, שהרבה לצטט את סיפורי סוראמלו – חלק בשמו של סוראמלו וחלק גדול יותר ניכס לעצמו בסיפורי "ילקוט הכזבים". כשסוראמלו היה נכנס לבר היה אוחנה, הברמן שואל אותו: "מה תרצה לשתות היום: וויסקי, קונייאק, בירה, ערק?" וסוראמלו היה עונה: "הסדר לא חשוב..." לצערנו, המבנה של מרתפי סוראמלו נהרס ובמקומו נבנה בניין חדש למשביר לצרכן, ושוב – הסיפורים של יוסי בנאי הם המחיים אותו בשטח.
 עוד על סיור בנחלת שבעה

בית ספר אליאנס ברחוב יפו
במקום שניצב בו היום בניין כלל, היה "בית הספר לתורה ולמלאכה" מיסודה של חברת אליאנס – "כל ישראל חברים", שנבנה ב-1882. שער בית הספר ברחוב יפו נשמר כדי להזכיר לנו ימים עברו. בבית ספר זה בילה יוסי את שנות הלימודים הפורמאליות.

בית הדפוס ברחוב אגריפס
ברחוב אגריפס קיימים עד היום מספר בתי דפוס, עדות לימים עברו כשהיו ברחוב בתי דפוס רבים. קשה להאמין שיוסי בנאי, היוצר הגדול, למד רק שש שנים לימודים פורמאליים, אולם העובדה היא שלאחר שש שנות לימוד, החל יוסי לעבוד באחד מבתי הדפוס ברחוב, בבית הדפוס של אביגדור. הוא לא אהב את העבודה, אך אביו סידר לו עבודה זו, והוא היה צריך לעזור בפרנסת המשפחה הגדולה. הכל התנהל כשורה עד שיום אחד נתבקש על ידי אשת הבוס ללכת לשוק ולהביא לה ירקות וביצים. כילד בגיל ההתבגרות לא שש להיפגש עם חבריו מהצופים כשסלי קניות בידיו, אולם – אשת הבוס ביקשה ולכן לא הייתה לו ברירה... יוסי אמר שלא פעם כשהופיע על במות ברחבי הארץ, נזכר באחיו יעקב ש"לקח אותו אל עולם השחקנות", כפי שאמרה אימו, חילץ אותו מעתיד של דפס והביא אותו אל העולם שכה התאים לו – עולם המשחק.

בתי הקולנוע שיוסי בנאי אהב, כיום
קולנוע "רקס" עמד במקום שעומד היום בניין האחים ישראל, ברחוב שלומציון המלכה. הוא נזכר בשיר המפורסם: אני וסימון ומואיז הקטן: "אני זוכר קולנוע רקס ביומיות / ומרחוק פעמונים של כנסיות / ואיך רדפנו על גגות אחרי יונים / לעוף איתן רצינו עד לעננים". יוסי אהב מאד סרטים שעזרו לו להימלט מחיי היום-יום הקשים ו"לעוף דרך המסך על כנפי הדמיון" למחוזות רחוקים ויפים. כמו קולנוע רקס גם בתי הקולנוע האחרים כבר נהרסו: קולנוע ציון הוא היום מבנה גדול ומכוער, קולנוע אדיסון הוא קרייה חרדית על שם הרב יואל טייטלבוים וקולנוע עדן – מנוחתו עדן – יהייה בקרוב קניון, אבל בעזרת סיפוריו ושיריו של יוסי בנאי אפשר להיזכר בימים עברו...


לקריאה נוספת:
ירושלים של יוסי בנאי ב- Ynet
על הסיור באוניברסיטה הפתוחה

חזרה לעמוד הקודם