נחלאות - סיפורים ושירים

סיור בנחלאות, שכונות קטנטנות וציוריות בלב ירושלים שהטיול בהן מרחיב לב ומזכיר ימים עברו. הנחלאות היו לא פעם רקע ליצירות כמו להצגה "בוסתן ספרדי" שכתב הנשיא החמישי שגדל בשכונה – יצחק נבון. גם ש"י עגנון, יוסי בנאי, הרב אריה לוין, יוסל בירשטיין ואחרים ילוו אותנו בטיול ויספרו את סיפורי ה"נחלאות" וגם הספרים החדשים "מלכת היופי של ירושלים" של שרית לוי-ישי ו"אחותי כלה והגן נעול" של גלית קרליבך-דהן.
בסיור בנחלאות עוברים בשכונות ההיסטוריות ובשכונות החרדיות: משכנות, מזכרת משה, אוהל משה, בתי מונקאטש, בתי ראנד ובתי ברוידא.        (על טיול בשכונות נוספות בסיור "נחלאות - עוד סיפורים ושירים".)

       חזרה לעמוד הקודם

נחלאות, הוא שם של עשרות שכונות קטנות בלב ירושלים, שכונות שנוסדו החל משנות השבעים של המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20 באזור הרחובות בצלאל, אגריפס ויפו. השכונות נבנו בדרך כלל כ"שכונות חצר" – מבנים בני קומה אחת או שתי קומות עם חדרים רבים, חדר לכל משפחה, בנויים מסביב לחצר מרכזית. הקיר החיצוני של המבנים שגבל עם הרחוב, שימש מגן מכניסת זרים לשכונה אליה נכנסו דרך שער. הכניסות לדירות היו מרחבת החצר. החלל שמתחת לחצר שימש כמאגר המים של התושבים. היו אלה מי גשמים שהובלו אליו במרזבים לשימוש התושבים. לכל שכונה היו בית כנסת, תנור מרכזי ובחלק מהשכונות גם מקווה ששימש את כלל תושבי השכונות שמסביבו. ליד כל קבוצת דירות היו תחילה שירותים ציבוריים. בתקופת המנדט הבריטי, כשירושלים חוברה לרשת המים ולרשת הביוב, חוברו גם בתי הנחלאות, והבורות והשירותים הציבוריים הפסיקו לשמש את התושבים.

כל שכונה משכונות הנחלאות יש לה שם, היסטוריה ותקנות שעל פיהן חיו תושבי השכונה. היזמה לבנייה גם היא הייתה שונה משכונה לשכונה. היו שכונות שנבנו לצורך מסחר, שכונות כולל שנבנו על ידי קהילה דתית ושכונות של עדות. היה זה פסיפס אנושי של אנשים מעדות ומארצות רבות. תחילה היה השוני בין השכונות בולט, עם השנים התחלפה האוכלוסייה בחלק גדול של השכונות וייחודן נעלם. מאחר שחלק מהשכונות נקראות נחלת... (נחלת אחים, נחלת יוסף, נחלת ציון וכו') התפתח השם הכללי "נחלאות" וניתן לכולן ביחד. תושבי שכונות הנחלאות אחראים לא במעט להתפתחות שוק מחנה יהודה באזור. לתושבים היה רחוק להגיע עד לשווקים של העיר העתיקה שבתוך החומות. גם הפלאחים שהביאו סחורתם מליפתא ומעין כרם שמחו שלא היו צריכים ללכת רחוק ויכלו למכור סחורתם כאן, וכך התפתח באזור שוק מחנה יהודה.   עוד על סיור בשוק מחנה יהודה

בטיול מבקרים בשכונות החרדיות:
בתי מונקאטץ', שכונה שנבנתה בתקופת המנדט לחסידים יוצאי מונקאץ' שבהונגריה. השכונה הקטנה לא השתנתה כמעט מאז שנוסדה. נראה בסיור את בית הכנסת של השכונה ואת בתיה המעטים, ונשמע מה כתב הסופר חיים באר על הרבי ממונקאץ' בספרו "חבלים".   עוד על סיור בעקבות הסופר חיים באר וספריו.

מסלול הטיול בנחלאות ממשיך דרך שכונת בתי ראנד, שכונה שנבנתה בראשית המאה העשרים על ידי מנדל ראנד, חסיד צאנז שבנה שכונה לאנשי עירו וגם לעצמו הקים בית. הוא דאג למקווה גדול ששימש את תושבי כל השכונות שמסביב לבתי ראנד. נראה בסיור את מבנה השכונה היפה – שכונת חצר גדולה, את בית הכנסת שלה – "בגובהה של עיר" וגם – שריד מהשירותים המשותפים ששימשו פעם את תושבי השכונה...

בבתי ברוידא או בשמה הרשמי: שכונת "אוהלי יעקב", שכונה שתושביה הם "מתנגדים" "פרושים" (המתנגדים לחסידות ופרשו ממנה ברגע שנוסדה במאה ה-18) נראה בסיור את השער היפה, עם כתובת הקדשה המסבירה מדוע תרם יעקב ברוידא כסף לבניית שכונה בירושלים. בתוך השכונה צומח עץ ערבה, לפני סוכות תולים התושבים קופה על יד העץ, כדי שהקוטפים ממנו יוכלו לשלם על הענפים שלקחו. מצווה הבאה בעבירה אינה נחשבת, ומי שלוקח מהערבה רוצה שמצוות ארבעת המינים בסוכות תיחשב לו...

במהלך הסיור מבקרים גם בשכונות שאינן חרדיות. אחת מהן היא שכונת משכנות ישראל שנקראה בשם זה לפי פסוק מקללת בלעם ופסוק מנבואת ישעיהו (במדבר כד, ה-ז וישעיהו נד,ב): "מה טובו אוהליך יעקוב משכנותיך ישראל". בשנות ה-70 של המאה ה-19 היה צפוף מאוד בעיר העתיקה, התארגנות של יהודים ובראשם יואל משה סלומון וריב יושע ריבלין, הייתה מתוך ראייה של בניין ירושלים שמחוץ לחומות כ"אתחלתא דגאולה". הם קנו מערביי ליפתא שטח אדמה נרחב והתכוונו לבנות 140 דירות. מסיבות כלכליות בנו רק 44 דירות ועל השטח שנותר זרעו חיטה. בטיול נראה את המבנים שנותרו מאז שהשכונה נבנתה, חלק מהבתים הורחבו ואחרים נבנו מחדש. בסיור נראה גם את בתי הכנסת של השכונה ואת המבנה ששימש את התנור השכונתי.
אחד מתושבי השכונה המפורסמים היה הרב אריה לוין, מי שמכונה "רב האסירים". במשך עשרות שנים ביקר אסירים בבתי הכלא, בהם גם אסירי המחתרות ועולי הגרדום בתקופת המנדט. הרב אריה לוין גם ביקר חולים, בהם גם חולים שאושפזו ב"עזרת ישו" – בית החולים לחולי צרעת.

שכונה צמודה לשכונת משכנות ישראל היא שכונת בתי גורל שנוסדה בשנת 1885. עולי תימן שהגיעו לירושלים ב-1882 סבלו בה רבות. נתן אדלר, הרב הראשי של לונדון, ונדבנים נוספים תרמו כסף לבניית שכונה לתימנים. בסיור נראה את הכתובת המציינת את נדבת הרב למען עניי ירושלים. שמה של השכונה ניתן לה משום שהדיירים זכו בדירותיהם על ידי הפלת גורל. נראה את שם השכונה מתנוסס על בית הכנסת שנשאר עד היום בקומה שנייה של אחד הבתים: "בית כנסת הגורל".

בסיור מבקרים גם במזכרת משה שנבנתה מכספי "קרן משה ויהודית מונטפיורי" ב-1882. את הקרקע קנתה הקרן מתושבי משכנות ישראל שלא ניצלו את כל השטח שקנו לשכונתם. היא נועדה ליהודים אשכנזים שיצאו מן העיר העתיקה. כדי לאפשר קיום שכונה נקייה תוקנו תקנות לתושבים בהן גם תקנה המחייבת אותם לשמור ש... ילדיהם לא יטילו מימיהם בציבור.
בטיול נראה מה שרד מימי ראשית שכונת מזכרת משה ומה השינויים שחלו בשכונה. נראה את עצי האקליפטוס שהיו חלק מהגינון של השכונה. בעבר הצלו העצים על הילדים המשחקים במרחב שבין המבנים, היום הפכו למפגע, כי שורשיהם מרימים את המרצפות של בית וינר – מרכז לתיעוד ולשימור מורשת הנחלאות...
נראה את השער של מזכרת משה ששרד עד היום ואת שרידי בורות המים החתומים בבטון, ממש כמו הבורות במשכנות ישראל.
שכונת אוהל משה הסמוכה נבנתה גם היא מכספי "קרן משה ויהודית מונטפיורי" זמן קצר אחרי מזכרת משה, ונועדה לספרדים יוצאי העיר העתיקה. בשכונה זו נראה את השער ששופץ אחרי שנפגע בפיגוע (הפיגוע הראשון בירושלים אחרי מלחמת ששת הימים). בשנת 2002, כשמלאו לשכונת אוהל משה מאה שנה, יזמו דבורה אבי דן מנהלת מרכז השימור והתיעוד בית ווינר באותה תקופה, עדה פרידמן צאצאית משפחת הרב בנימין הלוי ממייסדי השכונה והמינהל הקהילתי "לב העיר" את מיזם "תמונה באבן". נאספו תמונות של המשפחות שגרו באוהל משה בראשיתה והן נצרבו על אריחי אבן בטכניקה מיוחדת. נוסף להן כיתוב המספר על תולדות המשפחה והן ניתלו בשכונה, במידת האפשר על בתי דיריהם הראשונים. נראה את התמונות היפות, גם את אלה שניתלו על הבית שגדל בו הנשיא החמישי של מדינת ישראל, יצחק נבון יליד השכונה. נראה בטיול גם את "גן התות", שרבים חושבים כי עציו הם אלה המופיעים בשירו של יוסי בנאי: "אני וסימון ומואיז הקטן". העץ שיוסי בנאי שר עליו עמד במורד רחוב אגריפס ולא כאן, אך הוא נכרת מזמן ולא קיים היום. ראוי להזכיר שיוסי בנאי השתתף במחזה "בוסתן ספרדי" מחזה על ההויי בשכונת אהל משה והשכונות הסמוכות לה שכתב יצחק נבון. אחיו של יוסי בנאי, יעקוב, היה חבר ילדות של הנשיא שגר באוהל משה, קרוב לבית משפחת בנאי ברחוב האגס אחד בשוק מחנה יהודה.
  עוד על סיור בעקבות יוסי בנאי ומשפחתו.      עוד על סיור בעקבות יצחק נבון.

הרבה יצירות ספרות נכתבו על הנחלאות. יעקוב יהושע, אביו של הסופר א"ב יהושע, כתב על ההויי של הנחלאות לפני מאה שנים. שרית לוי-ישי מתארת את שכונות אוהל משה, מזכרת משה, שוק מחנה יהודה והסביבה בספרה המקסים: "מלכת היופי של ירושלים". בסיור נחפש את ביתן של סבתא רוזה ונונה מרקדה, ונספר על המשפחה שגברים לא נישאים בה לנשים שהם אוהבים...
שכונה דמיונית המזכירה את שכונות הנחלאות מתוארת גם ב "אחותי כלה והגן נעול" של גלית קרליבך דהן. גלית מתארת את מורי הדרך המגיעים לשכונה עם מטייליהם ממש כמו הטיול שאנו משתתפים בו.
ש"י עגנון מזכיר בספרו "תמול שלשום" את מזכרת משה ואוהל משה: סוניה התל אביבית מגיעה לירושלים ומטיילת בין השכונות המכונות משה, על שם משה מונטפיורי, ולא מוצאת את דרכה כי: "כל מקום שם בירושלים נקרא משה: אוהל משה, וזיכרון משה, וימין משה, ומזכרת משה. מבקש אתה ללכת לאחד ממשה אלה, אך שוכח אתה אותה מילה שנטפלה למשה, ואתה הולך ממשה למשה ואין אתה מגיע למשה זה שרצית".   עוד סיור עגנון - בעקבות "תמול שלשום".

דן אלמגור שר בשיר "ירושלים שלי": "אמר הרוכל ממזכרת משה ירושלים שלי / היא מחנה יהודה בערב חגים / שבת של פפיטס קללות נהגים / וחומוס של רחמו וריח דגים / כביסה על הכביש ומקלחת מדלי / ירושלים שלי". בסיור נחלאות של ירושלים שלנו אנחנו נטייל וניהנה מן האווירה, מן השקט, מן הסיפורים ומהיסטוריה מעניינת.

להרחבה על סיור "נחלאות - עוד סיפורים ושירים".

חזרה לעמוד הקודם